ביקור בבית הספר בטנזניה

בכל פעם שאני טסה לחו"ל (בעיקר במדינות פחות מפותחות) אני תמיד מבקשת שיקחו אותי לסיור בבית הספר.
הפעם ביקרתי בבית ספר בכפר בטנזניה.

הגענו לבית הספר שאין בו גדרות. כל התלמידים מגיעים מהכפר (יש להם מזל, הם הולכים מקסימום 2 ק"מ לכל כיוון ;)).

המנהל קיבל אותנו, הכניס אותנו למשרד שלו (משרד בלי מזגן ותוך כדי הוא ממש הזיע..אין מזגנים או חשמל בכל בית הספר) וסיפר לנו על בית הספר:

המנהל ומשרדו

בבית הספר יש כ800 תלמידים. בכל כיתה יש בין 70 ל140 תלמידים. יש 2 מורים בכל בכיתה.

מספר התלמידים בכל כיתה. יש טור לבנים, לבנות והטור השמאלי הוא סך התלמידים בכיתה.

למרות מספר התלמידים הרב כמעט ואין בעיות משמעת. יודעים למה? כי יש למורה מקל ותלמיד שמפריע מקבל מכות מהמורה. תלמיד שיפריע יותר מדי- יעוף מבית הספר.

המקלות המשמשים להלקאת התלמידים שמפריעים.

בכיתות הם לומדים את המקצועות: מתמטיקה, אזרחות, ג'וב לייף, מדעים ולימודים כללים שכוללים אומנות, ספורט ודת.
בטנזניה חוק חינוך חובה הוא עד גיל 14.  לאחר מכן, הם עושים מבחן מסכם ומי שעובר אותו רשאי לעבור לבית ספר מתקדם. מכיתה א' הם לומדים אנגלית ובבית הספר המתקדם כל הלימודים בשפה האנגלית במקביל ללימודי השפה הסווהלית. מכיתה ג' יש לכם מבחן מעבר שנתי. מי שלא עובר אותו נשאר כיתה. הם יכולים להישאר מספר שנים באותה הכיתה.
תלמידי החינוך המיוחד לא לומדים בבית הספר אלא בבית ספר אחר לחינוך מיוחד. הלימודים בבית הספר לחנ"מ יקרים ולכן יש הרבה תלמידים שלא לומדים בבית הספר.

כיתה בבית הספר. בכיתה זו לומדים 107 תלמידים. בכל שולחן יושבים 3 תלמידים
הציוד שלהם נכנס במקום ייעודי בשולחן.
הגענו לבית הספר בדיוק כשהתלמידים חזרו מהפסקת הצהריים שלהם. הם לומדים עד השעה 16:00 כאשר בין 12-13:30 הם בהפסקת צהריים והולכים לבתים שלהם כדי לאכול. אין הזנה בבית הספר. כשהם חוזרים מההפסקה אחד התלמידים מצלצל בפעמון שתלוי על עץ.

הפעמון

ברגע ששומעים את הפעמון, כל התלמידים מסתדרים במסדר ומתחילים לצעוד מספר סיבובים סביב הרחבה של בית הספר, תוך כדי שהם שרים המנון כלשהו. את הצעדה מלווה תזמורת שמנגנת. תוך כדי הצעדה רואים את התלמידים המאחרים מצטרפים לשורות.

לאחר מספר סיבובים שוב נשמע הפעמון והתלמידים מתפצלים לכיתות. נכנסו לכיתה ו' וראינו שהם יושבים בקבוצות.

פתאום המנהל קרא לי בהתלהבות! בתחילת הסיור סיפרתי לו שאני מורה לחינוך מיוחד. לא הבנתי מה ההתלהבות ואז ראיתי שהוא הוציא תלמיד אחד החוצה. הוא אמר לתלמיד להראות לי את היד שלו שרעדה. לפי מה שראיתי יש לתלמיד שיתוק מוחין. המנהל המשיך להקשות ואמר לילד להביא את המחברת שלו כדי להראות לי שהוא כותב ממש לא ברור. פה כבר החזקתי את הדמעות. אמרתי למנהל שהוא בטח חכם אם הוא לומד כאן (ניסיתי להרים לתלמיד המסכן) אבל המנהל אמר לי שהוא טיפש. נחנקתי…
מסתבר שלאותו תלמיד אין כסף ללמוד בבית ספר לחינוך מיוחד אז הוא לומד בבית הספר. שאלתי את המנהל אם הם עוזרים לו וכותבים בשבילו. הוא ענה לי שהם מכריחים אותו לכתוב כדי שיתאמן. אוף… כמה רציתי לספר לו על נפלאות האייפד שהתלמידים שלי שלא כותבים נעזרים בו.

אין מה להגיד, זה פשוט עולם אחר! טוב יותר? רע יותר? פשוט אחר…
מחכה כבר לטיול הבא שלי באפריקה 🙂
מור

נ.ב- מי שרוצה לקרוא את הפוסט סיכום שלי של בית הספר הקודם שהייתי בו בטנזניה, מוזמן להיכנס לקישור בפוסט אורח שכתבתי בבלוג "מורה בפיג'מה".

2 תגובות על “ביקור בבית הספר בטנזניה”

  1. איילת הגיב:

    מעניין מאד! תודה על הפוסט הזה. ממש עולם אחר…

  2. ערן הגיב:

    מרגש . תודה על השיתוף והתמונות היפות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

קורסים
קורסים אונליין
Workshop
סדנאות והשתלמויות
  • תגיות

  • פוסטים אחרונים

  • קטגוריות

  • נגישות